החלטה בתיק ע"מ 1812/13

הרקע

כתב אישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה אחת של זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, בגין השתתפות ביידוי אבנים המוני לעבר כוחות הביטחון, במהלך הפגנה שנערכה  בסוף פברואר 2013.

בית המשפט קמא, מפי כב' השופט סא"ל ערן לאופמן, קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום. אך כיוון שחלף זמן לא מועט מאז השלכת האבנים וכיוון שבכל זאת עולים סימני שאלה בנוגע למהימנות העדויות והתאמתן לתיעוד הפרות הסדר הקיים, ולאור עברו הנקי של המערער - ראה לנכון להסתפק בחלופת מעצר. על כן הורה השופט קמא לשחרר את המשיב בערבות של 5,000 ש"ח, תוך חיובו להתייצב בתחנת משטרה פעמיים בשבוע.

על החלטה זו הגישה התביעה ערר.

טיעוני הצדדים

בפתח הדיון בערר הודיע הסנגור המלומד כי אין לו מחלוקת על קיומה של עילת מעצר: אם יימצא שיש ראיות לכאורה - קמה גם עילת מעצר. לאור זאת, התמקד הדיון רק בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישום.

התובע הצבאי טען כי קיימות ראיות מספקות לשלב זה של ההליך: המשיב מופלל בשתי אמרות משטרתיות של עד התביעה אחמד עבד אל כרים, כמי שהיה אחד מבין 12 אנשים שהשתתפו עם המפליל ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון, באירוע שהתרחש כ-40 יום לאחר מותו של אחד מקרובי משפחתו, סמיר עווד. לפי המועד שהזכיר העד אותרו ביומן מבצעים צבאי אירועי הפרות סדר, שמחזקים את אמרת המפליל. בנוסף לכך, עד תביעה אחר, ע"א רחים עווד, מספר על מעשי עבירה חמורים שביצע יחד עם המפליל. הדבר מחזק את מהימנות אמרותיו של העד המפליל. לאור זאת, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה וסיכוי סביר להרשעה.

בתגובה לשאלותיי השיב התובע, בהגינותו, כי מכלול הראיות אינו מן הטובים ביותר, וייתכן שתהיה לכך השפעה על המשפט העיקרי ועל נכונות התביעה לבוא לקראת המשיב, אך די בראיות הקיימות כדי לעבור את משוכת המעצר עד תום ההליכים.

הסנגור המלומד טען כי קיימים פגמים באמרות, וקיימות הוכחות לטענת אליבי של המשיב, ואלה מפחיתים את משקל הראיות עד כדי כך, שלא ניתן לומר שיש תשתית ראייתית מספקת. אמרתו של המפליל כוללת התייחסות ל- 12 אנשים שהיו מעורבים בהפרות סדר לפני מספר חודשים, אין בה ציון של יום מסוים, וכך נשללת מן המשיב האפשרות להוכיח כי במועד זה היה במקום אחר. המשיב עובד בבית דפוס ובחנות ממתקים הרחק מביתו, ולעיתים קרובות לן במקום עבודתו. הוא יכול להוכיח כי בימי אמצע השבוע של התקופה הרלוונטית לן במפעל בו עבד, ולא יכול היה להשתתף בהפרות הסדר. הסנגור הציג בפניי אישור ממעסיקו של המשיב, על לינת המשיב במפעל במשך ימים רבים בפברואר 2013. יומן המבצעים אינו תומך באמרה המפלילה, שכן אין אפשרות לדעת אם הוא מתייחס למועדים הנכונים, ומכל מקום אין התאמה בין תיאורו של המפליל לבין תיאור יומן המבצעים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הצבעתי בפני הצדדים על הבעייתיות שאני מוצא בתיק זה, והצעתי לשניהם להידבר, בניסיון לסיים את המשפט ללא הכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים. לאחר זמן קצר הודיעני התובע, כי הממונה על התביעה מבקש שתינתן החלטה בערר.

דיון והכרעה

צדק הסנגור המלומד כשמנה פגמים רבים בדרך בה הופלל המשיב: הוא מוזכר באמרתו של עד התביעה אחמד עבד אל כרים בינות לשמותיהם של עוד 11 אנשים. "רשימת מכולת" שכזו - כפי שנהוג לכנותה בעגת המשפטנים באזור - אינה משוללת משקל ראייתי (כפי נקבע גם בע"מ 2326/12 קוצי עקל) והיא יכולה לשמש בסיס להרשעה. אך משקלה של אמרה המונה עבריינים רבים מאד עשוי להיגרע, אם יעלה ספק באמינותו או בכושר זכרונו של העד המפליל. למשל, אם המפליל מנה מספר כה גדול של אנשים, עד שרב הסיכוי שמא טעה והזכיר גם כאלה שלא נכחו באותו אירוע, או שנכחו אך לא השתתפו בו, או שלא ביצעו את העבירות המסוימות שבהן נחשדו.

במקרה זה, יש קושי בכך שהמפליל מזכיר שמות של למעלה מ-10 אנשים, שהשתתפו עמו בתהלוכה וביידוי אבנים כשלושה חודשים לפני החקירה. המפליל מציין כי לא הייתה זו הפעם היחידה בה יידה אבנים, אלא הוא עשה זאת כ- 7 פעמים בעבר. מכאן, שהאירוע האמור אינו כה חריג בשגרת חייו, וקשה להבין כיצד הוא זוכר אנשים אלה שהשתתפו באחד ממקרי יידוי האבנים.

המשטרה לא השכילה להראות כי העד המפליל זוכר היטב את האירוע, ואף לא ביררה עד כמה היה המקרה חמור: החוקרים לא שאלו באיזו שעה ביממה היו המעשים, מה עשה כל אחד מן האנשים שהזכיר המפליל, כמה אבנים הושלכו ומאיזה מרחק, האם פגעו במישהו, כמה זמן נמשך האירוע, האם היו באירוע מעשים נוספים הראויים לציון (השלכת בקבוקי תבערה? הבערת צמיגים? פגיעה בגדר? חסימת כביש? הנפת דגלים?) האם החיילים היו מוגנים או חשופים, מה עשו החיילים כתגובה למעשים, וכיצד הסתיים האירוע. זאת ועוד, כיוון שלא הוצג בפניי תיעוד חזותי או אפילו קולי של החקירה, אין לדעת האם סייעו החוקרים לעד המפליל להיזכר בדיוק באותם 12 שמות (בשתי אמרות שנגבו בהפרש של כחודש זו מזו), או שמא אכן מנה אותם העד במדויק בעזרת זיכרונו הטוב. בתיק החקירה לא מופיעות אמרות של מעורבים אחרים באירוע, לא נאמר אם נעשה ניסיון לעצור מי מהם, ואף לא מתועד עימות בין המפליל לבין המשיב.

החיזוק לאמרה המפלילה של אחמד ע"א כרים, שנמצא בדברי העד ע"א רחים עווד, אינו מתייחס למעשי המשיב, אלא הוא חיזוק כללי בלבד. כלומר אין הוא מאפשר להתגבר על החשש, שמא המפליל אמנם לא התכוון לשקר, אך טעה בחושבו שהמשיב השליך אבנים במהלך הפרת הסדר.

ההפללה מפי אחמד ע"א כרים אינה מזכירה מועד מסוים להפרות הסדר, אלא "בארבעים יום בערך" אחרי שנהרג סמיר ע"א רחים. היעדר מיקוד בתאריך מדויק או אפילו ביום בשבוע או בחלק היממה שבה התרחש יידוי האבנים - פוגע ביכולתו של המשיב להוכיח שלא השתתף באירוע. ניסיונה של ההגנה להוכיח באמצעות מכתב סתמי מן המעביד, כי המשיב לן במקום עבודתו (המרוחק רק 45 דקות נסיעה מביתו) ולא שב לביתו במשך שבוע שלם באותה תקופה - אינו מעורר אמון רב. מצד שני, היעדרו של מועד מדויק למעשים פוגע גם ביכולתה של התביעה לחזק את האמרה המפלילה באמצעות יומן המבצעים שהציגה. למעשה, הקיטוע מתוך יומן המבצעים - גם בהנחה שיתקבל כראיה - דווקא מחליש את גרסת התביעה: נכתב ביומן כי בשבוע שבין 23/2/13 לבין 28/2/13, בימים שלדעת התביעה הם הרלוונטיים לענייננו- היו מספר אירועים של יידוי אבנים, אך היו בהם גם הבערת צמיגים, הקמת מחסום אבנים, השלכת "סלעים" וחיתוך הגדר. אירועים חמורים אלו אינם מוזכרים באמרה המפלילה, והדבר מעורר ספקות בטיב זכרונו של המפליל ובטיבה של חקירתו.

המכלול המורכב של הראיות והבעיות שמניתי לעיל מוביל למסקנה, שאף היא מורכבת.

מצד אחד, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, לא אוכל לומר כי אין ראיות לכאורה ואין כלל סיכוי סביר להרשעה. אם במשפט העיקרי יינתן משקל גבוה לאמרות המפלילות ויידחו טענות האליבי של המשיב - הדבר יכול להוביל להרשעת המשיב (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י פ"די נ(2) 133; ע"מ 1331/13 מועאד חמאמרה).

לכן, מבחינה משפטית יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה. כפי שצוין לעיל, גם הסנגור לא חלק על כך שאם ישנן ראיות לכאורה, המעשים בהם נאשם המשיב מקימים עילת מעצר, בשל הסיכון שעולה מהם.